חיפוש

מעשה כישוף או צירוף מקרים? הפאראפסיכולוגיה הניסויית. פוסט ששי בבלוג


כשהייתי נערה צעירה קרו לי יותר מדי דברים שלא יכולתי להסביר באופן רציונלי. למשל, הצלחתי לפתוח מנעול של לוקר בעל נעילה של רצף מספרים שמצאתי בסמוך לכיתת לימוד. זה היה רצף של חמש ספרות שהופיעו בראשי בזמן ששיחקתי לתומי עם המנעול. כשהכנסתי את הקוד שעלה בראשי, לתדהמתי הרבה, המנעול נפתח. בתקופה שעבדתי כטכנאית מחשבים שמתי לב שאני יודעת מה הקוד המזהה של המחשב לפני שהצרכן סיפר לי אותו. זה כבר היה רצף יותר מורכב וארוך של אותיות ומספרים, שפשוט הקלדתי רגע לפני שהוא נאמר לי. בזמן לימודיי באוניברסיטה ידעתי סיסמה של מחשב, רצף של אותיות שהבליחו לי לתודעה בלי שום הסבר. לא היתה לי שום דרך הגיונית לדעת את הדברים האלה. מעבר לקודים וססמאות, ידעתי גם פרטים אישיים של אנשים, שלא יכולתי לדעת בדרך אחרת. באותם הימים הייתי עם ראש מאד מדעי. למדתי מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים, וביטלתי בהינף יד את התופעות האלה כאוסף של צירופי מקרים. אבל התופעות לא פסקו. ידעתי לנחש די טוב מה הולכות להיות השאלות בבחינות (היתה לי אפילו חברה שעלתה על זה וניגשה אלי לפני כל מבחן), היו לי חלומות נבואיים שהתגשמו יום אחרי, והשיא היה כשיום אחד, בזמן אחת ההרצאות באוניברסיטה, הרגשתי זרם נעים בעורף ודחיפות לצאת מהכיתה. יצאתי והלכתי לכיוון מסוים מבלי להבין למה, שם פגשתי את אמא שלי, שסיפרה לי שבמקרה היא פה באזור, ומסיבה שלא ברורה לה הרגישה דחיפות להגיע לאותה נקודה. זה כבר היה יותר מדי ולא יכולתי יותר להתעלם מכך. נמלאתי סקרנות להבין מה, למה ואיך זה קורה, סקרנות שמלווה אותי עד היום. מכיוון שהייתי אז בראש מאד מדעי, סיקרן אותי לדעת על מחקרים מדעיים בתחום הפאראפסיכולוגיה, עליהם אני הולכת לספר בפוסט זה.


בסוף המאה ה-19 התחילו מדענים לשלב מחקרים על תופעות על-חושיות כמו היפנוזה, טלפתיה וידיעת הנסתר כחלק מהמחקר שלהם. התוצאות היו מעניינות וזכו לסקרנות והתלהבות אך גם להרבה לעג, בוז וחשד להולכת שולל. אלה היו מחקרים שנעשו יותר כעיסוק צדדי או תחביב מאשר כעיסוק מרכזי, ולא היה בהם קו מאחד או שיטה סדורה. עדויות מסקרנות המשיכו להצטבר עד שבשנת 1882 הוקמה בלונדון החברה לחקר העל חושי SPR: The Society for Psychical Research על ידי קבוצה של מדענים ופרופסורים מכובדים שהתחייבו לחקור את הנושא באופן מעמיק ורציני. הם קבעו סטנדרטים ושיטות מחקר, ואף הקימו כתב עת מדעי. נערכו כל מיני סוגי ניסויים, ונערך תיעוד מקיף של תופעות. למשל, נערך ניסוי בטלפתיה כשבחדר אחד אדם שמצייר ציור, והוא מנסה לשדר אותו לאדם שנמצא בחדר אחר שקולט את השידור (ראו תמונה מצורפת). בתמונה אפשר לראות את ההתאמה בין הציורים ששודרו לאלה שנקלטו בטלפתיה. אפשר לראות התאמה די מרשימה בין הציורים. על הניסוי פיקח לא אחר מאשר סר אוליבר לודג׳, פיזיקאי בריטי, שהיה גם נשיא החברה לפיזיקה וחבר בחברה המלכותית. על ניסויים אלה כתב לודג׳: ״אילו רק הייתי צופה מן הצד בעובדות, יש להניח כמעט בוודאות שלא הייתי מדווח עליהן בפומבי.. אולם כאשר השליטה על התנאים נתונה בידי, ואני יכול לשנותם כרצוני ולארגן את הניסויים בעצמי, אני מתחיל להאמין בתופעה שהייתי עד לה..״.

באותו מחקר פורסמו עוד תיאורים של שידורים טלפתיים, חלקם ניכרים לעין (כמו בתמונה), וחלקם פחות. אלו היו ניסויים ראשוניים שהעידו על התופעה, אך עדיין היה קושי לכמת אותה מבחינה סטטיסטית. איך מודדים דמיון? מה נחשב הצלחה? אין ספק שכשמסתכלים על הציורים רואים שיש כאן משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל מבחינת המדע זה היה לא מספיק. מהבחינה הזו הניסויים האלה עדיין גיששו את דרכם בעולם המדע.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת הקים החוקר ג'וזף ריין (Joseph B. Rhine) מעבדה לחקר הפאראפסיכולוגיה בתוך המחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה. זו היתה הפעם הראשונה שנפתחה ממש מחלקה מדעית לחקר אקדמי של התחום באוניברסיטה עצמה. ריין ועמיתיו החלו לחקור תופעות כמו טלפתיה וראיית הנסתר בשיטות מדעיות אמפיריות. ריין החליט לעסוק אך ורק בתופעות שמקיימות את התנאים הבאים: 1. ניתן להוכיח באופן כמותי שהתופעות הן חריגות מהמצופה.

2. ניתן יהיה לחזור על תוצאות הניסוי, כלומר, הן תהיינה הדירות.


הניסוי הראשון שערכו ריין ועמיתיו כדי לחקור את תופעת הטלפתיה היה ניחוש בקלפים. ריין עבד עם סדרה של קלפים הנקראים קלפי צנר, בעלי חמישה ציורים - עיגול, ריבוע, צלב, כוכב, וגלים. הניסוי עבד כך: אדם בתפקיד ״משדר״ הופך קלף אחרי קלף כשהוא מוסתר מהאדם ה״קולט״ מאחורי מחיצה, וה״קולט״ מנסה לנחש באופן טלפתי באיזו מחמש הצורות מסתכל הבודק. כל הניחושים נרשמים, ולאחר מספר מתאים של חזרות, מעריכים את התוצאות. מבחינה מתמטית, ההסתברות לנחש נכונה באורח מקרי לחלוטין היא אחד לחמישה, כלומר, 20 אחוז ניחושים נכונים. אם עורכים מספר מועט של חזרות סביר שיתקבלו סטיות לכאן או לכאן מהערך ההסתברותי, אבל ככל שעורכים יותר חזרות הסיכוי לסטיות הוא נמוך.

אחד מעקרונות היסוד של תורת ההסתברות הוא ״חוק המספרים הגדולים״, לפיו ככל שגדל מספר החזרות, תתקרב התוצאה לערך הצפוי על פי תורת ההסתברות. אם למרות הכל מתקבלות סטיות מובהקות ועקביות מן הצפוי בסדרה של אלפי חזרות, אפשר להסיק מכך שמעורב גורם נוסף פרט למקריות. זו הסיבה שריין ערך את ניסוי הניחוש בקלפים באלפי חזרות. התוצאות שלו היו מרשימות ומסקרנות. ראשית, הוא מצא כי אנשים מסוימים הצליחו לנחש מעל למשוער יותר מאחרים. היו אנשים שהצליחו לנחש באחוזי הצלחה של 28 ואפילו 32 גם אחרי עשרות אלפי חזרות (כזכור, במספר כה רב של חזרות ההסתברות להצלחה היא 20 אחוז, וכל סטייה משמעותית מכך היא בעלת סיכוי נמוך מאד). התוצאות הראשונות שפרסם ריין בשנת 1934 הכילו רישום מלא של 85 אלף ניחושי קלפים שנערכו עם מספר נבדקים נבחרים. הציון הממוצע הכללי היה 28 ניחושים נכונים לכל 100 נסיונות. הסיכויים להגיע להישגים כאלה הם מאד נמוכים מבחינה הסתברותית (אחד לכמה מיליונים), וזו היתה התגלית המדעית הראשונה החשובה בחקר התופעות העל-חושיות.


ריין המשיך לחקור את התופעה ולנסות לבדוק כל מיני משתנים. למשל, הוא בדק את התופעה גם במרחק של עיר אחרת או מדינה אחרת, וגילה כי התוצאות נותרו בעינן גם במרחק גאוגרפי רב. היו עוד כל מיני תוצאות מעניינות, למשל, אצל מרבית הנבדקים, כולל כאלה שהיו מאד מוצלחים בניחוש הקלפים, היתה תופעה של עייפות לאורך זמן, וממוצע הניחושים שלהם ירד. עוד מעניין היה שבהשפעת תרופה מסוימת (סודיום אמיטל, תרופה שמרדימה חלקים במוח) הנבדקים שהבריקו בתוצאותיהם איבדו מיכולתם. עוד בדק ריין מה קורה כאשר האדם שהופך את הקלף ו״משדר״ אותו כלל לא מסתכל על הקלפים. לתדהמת חוקרים רבים, התופעה נותרה בעינה גם כאשר הקלפים נותרו הפוכים. תוצאותיו של ריין חשפו את תחילת שורשיה של תופעה מאד עמוקה, שעדיין רב בה הנסתר על הנגלה.


המחקר הלך והתרחב לתחומים נוספים כמו פסיכוקינזיס - שהיא השפעה של התודעה על חפצים וארועים. נבדקים ניסו להשפיע על תוצאות של זריקת קוביה באמצעות רצון וכוונה בלבד, וגם כאן נתגלו תוצאות מסקרנות ומפתיעות. תחום נוסף היה פרה קוגניציה - ידיעה מוקדמת של ארוע שאמור להתרחש. בכל הניסויים האלה יצאו תוצאות מרשימות שהראו סטיה מובהקת מהערכים שמנבאת הסטטיסטיקה. ריין שקד לכתוב על מחקריו ובשנת 1934 פרסם ספר שהוא דו״ח מדעי מקיף אותו כינה בשם ״תפיסה על-חושית״ ובאנגלית: Extra Sensory Perception או ESP וכך נותר השם ESP כשם שמזהה את הפאראפסיכולוגיה הניסויית. הספר ניתן להשגה אונליין ונגיש לכל מי שרוצה להעמיק יותר בניסויים שריין ערך. התחום הלך והתפתח ומעבדות שונות ברחבי העולם ניסו לשחזר את הניסויים של ריין. התגובות, כמובן, לא אחרו לבוא, והן נעו בין אישוש של תוצאותיו במעבדות אחרות (במיזורי, בניו יורק, באנגליה, גרמניה והולנד) יחד עם ביקורת על מחקריו מן הצד השני. בשנת 1934 ניסה ד״ר סול, שהיה אז מרצה למתמטיקה באוניברסיטת יוניברסיטי קולג׳ בלונדון, לחזור על ניסויי הקלפים של ריין. בניסויים שערך במהלך כחמש שנים הוא הגיע למספר כולל של למעלה מ128,000 ניחושים, אך התוצאה היתה אפסית - לא נצפתה סטיה משמעותית מהערך ההסתברותי. הוא עמד להסיק מניסוייו שהדיווחים של ריין מבוססים על רמאות והונאה. רגע לפני שויתר על נסיונות המחקר אחד מעמיתיו (חוקר בשם קרינגטון) הציע לו לבדוק את תוצאות הניחושים בהזזה, זאת אומרת שהניחוש לא תואם את קלף המטרה אלא אחד אחריו או לפניו (קרינגטון ערך ניסויים בשידור טלפתי של ציורים וגילה תופעות סטיה כאלה באחד מנבדקיו). סול בדק אלפי טורים של נתונים ומצא כי אחד הנבדקים ניחש בעקביות את הקלף שאחרי קלף המטרה, ומספר הניחושים היה כה רב, עד שלא היה סיכוי שמדובר ביד המקרה. סול פתח בסדרת ניסויים חדשה עם אותו הנבדק תוך השגחה של ארבעה חוקרים בלתי מעורבים, והתוצאות שהתקבלו היו משמעותיות מאד (סיכויי היתכנות של מספר ביליונים לאחד). עבודה נוספת של סול גילתה שמרווח הזמן בין קלף לקלף צריך להיות 2.6 שניות כדי שהניחוש יהיה על קלף המטרה וכך לנטרל את אפקט ההזזה. ניתן ללמוד הרבה מסיפור מחקריו של ד״ר סול. ההתמדה שלו במשך חמש שנים למרות שהוא לא גילה תוצאות משמעותיות מעידה הרבה על אופיו כחוקר. אילו היה מתיאש ד״ר סול הוא היה מסתפק בהכרזה כי מדובר באחיזת עינים, אבל במקום להתייאש הוא חשב באופן יצירתי יחד עם עמיתים וגילה תופעות נלוות נסתרות כמו אפקט ההזזה. זו תופעה מרתקת בעיני שהיתה צריכה להחקר יותר, אבל היא שוב מצביעה על כך שרב הנסתר על הנגלה.


הניסויים המרתקים של הלמוט שמידט (Helmut Schmidt) שנערכו בשנות השבעים הוסיפו עוד נופך מסתורין למחקר. שמידט היה פיזיקאי גרמני שהוקסם מהמחקרים בפאראפסיכולוגיה. הוא בנה מכונה בעלת ארבע נוריות שנדלקו בסדר אקראי לפי התפרקות אטומית אקראית לחלוטין של חומר רדיואקטיבי. אקראיות של הטלת קוביה היא דבר אחד, תהליכים קוונטים, לעומת זאת, הם אקראיים באופן מהותי. המנחש היה צריך ללחוץ על כפתור מתחת לנורית שהוא חשב שאמורה להדלק. מכיוון שהניסוי נערך באופן אוטומטי וממוחשב לא ניתן היה לטעון לרמאות. התוצאות שלו הראו התאמה בסבירות של אחד למיליון, ואת המחקר שלו הוא פרסם בכתב עת.

כעבור שנה פרסם שמידט ניסוי נוסף, הפעם הוא ביקש מהנסיינים להשתדל שהנורות ידלקו בסדר מסוים. למעשה הוא ביקש לבדוק האם יש השפעה של כח המחשבה על הארועים. גם בניסוי הזה התקבלו תוצאות מעבר למה שמנבאת הסטטיסטיקה. אבל חכו, הניסוי הכי מסתורי של שמידט היה ניסוי בו סדרה של התפרקויות אטומיות יצרו סדרה סטריאופונית של צפצופים, פעם בצד ימין ופעם בשמאל בהתפלגות של 50%-50%, אותם הקליט על גבי קלטת. הוא השמיע עותק של הקלטת לנבדק וביקש ממנו להשפיע על צפצופים כך שיושמעו יותר בצד אחד מאשר הצד השני. כשבדק את הקלטת בתום הניסוי מצא שאכן התפלגות הצפצופים השתנתה. בבודקו את הקלטת המקורית מצא כי היא השתנתה גם! ההסבר שנתן שמידט היה כי ההשפעה הפסיכוקינטית של הנבדק הלכה אחורה בזמן.


ככל שגברו הניסויים בפאראפסיכולוגיה ברחבי העולם כך גבר ההד החוזר, של דחיה לצד קבלה.


קולות הנגד שהושמעו היו בעיקר על שיטות המחקר, חשד להונאה ורמאות. כבר עם יציאת מחקריו של ריין הושמעו קולות נגד שיטות המחקר שלו והבסיס הסטטיסטי למחקריו. ריין וחוקרים אחרים השיבו לכל הביקורות, ולבסוף ה׳מכון לסטטיסטיקה מתמטית׳ אישר את שיטות המחקר. היו גם לא מעט קריאות לכך שהניסויים נערכו בהונאה, בין אם באמצעות חילופי מידע בין חוקרים לנבדקים, או זיוף תוצאות של חוקרים. הוקמה אפילו ועדה מיוחדת לחקור את המחקר הפאראפסיכולוגי (CSICOP) ששמה לה למטרה להטיל דופי במחקרים מסוג זה. אכן היו מקרים של חוקרים שנתפסו והודו בזיוף תוצאותיהם, אחד הסיפורים הוא שריין הוקיע את אחד החוקרים במעבדתו אחרי שגילה שהוא מזייף תוצאות. אבל אלו היו מקרים בודדים ובטח לא כאלה שמייצגים את הכלל. השיא היה כאשר הקוסם ג׳יימס רנדי ניסה להראות שתופעות הפאראפסיכולוגיה אינן אלא אחיזת עינים של קוסמים. רנדי שתל שני קוסמים מטעמו כמשתתפים בעלי יכולות על-חושיות, לכאורה, במעבדת ניסויים. הם לא הצליחו להתחזות והמחקר הראה שלא היו להם תוצאות על-חושיות משמעותיות. זה לא הפריע לרנדי להמשיך להפיץ דברי ביקורת ולעג כנגד המחקר הפאראפסיכולוגי. כמה דרמה ואיזה מתח סביב נושא כה טעון!


למעשה, עד היום, כמאה שנה אחרי תחילת ניסוייו של ריין, ישנו מאבק מתמשך שמובילה אותה ועדה אל מול המחקר הפאראפסיכולוגי, ונראה כי אין באמת מחקר שיניח את דעתם. המחקר הפאראפסיכולוגי מודע לביקורת המוגברת הזו, ומנסה כל הזמן לשכלל את שיטות המחקר כדי שיניבו תוצאות ללא דופי. ההתפתחות הראשונה היתה אוטומציה של הניסויים, כך שלא תהיה מעורבת בו יד אדם, כמו הניסויים של שמידט שהוזכרו לעיל. עוד שלב בהעלאת רמת תיקוף המחקרים היתה ההצלחה, בתנאים מסויימים מאד, לשחזר ברמה גבוהה של דיוק, מחקרים שנעשו במעבדות שונות.

השחזור נעשתה בתנאי מעבדה לפי ״שיטת גאנצפלד״ בהן הנבדקים נכנסים להלך רוח של סף שינה עם מעט רעש חושי מסביב (עם כיסוי עינים ומוסיקה מרגיעה באזניות). בנוסף, הנבדקים היו בעלי אישיות מסוימת שנמצאה כמתאימה עם יכולת על-חושית (ENFP במבדקי אישיות). תחת תנאים אלה הצליחו מעבדות שונות לשחזר תוצאות של ניסויים. התפתחות נוספת שהעלתה את אמינות הניסויים בפאראפסיכולוגיה היו מחקרי מטא-אנליזה, שהראו עקביות ותוצאות משמעותיות.



למרות הביקורת המרובה, היו קולות משמעותיים ביותר של קבלת הפאראפסיכולוגיה כחלק בלתי נפרד מעולם המדע. ציון דרך משמעותי אירע בשנת 1969, בו האגודה האמריקאית לקידום המדעים (American Association for the Advancement of Science), קיבלה את האגודה לפאראפסיכולוגיה כחברה באיגוד הנכבד. אני עוצרת רגע וחוזרת על המשפט האחרון בהדגשה: האגודה האמריקאית לקידום המדעים קיבלה את האגודה לפאראפסיכולוגיה כחברה באיגוד. אני תוהה בקול מה היה חושב על כך יוהאנס קפלר, שהגן על חיי אמו במשפט שנערך באוניברסיטה בטביניגן, שלוש מאות שנה קודם לכך, בגין מעשי כישוף. שלוש מאות שנים מבדילות בין העלאת נשים על המוקד באשמת מעשי כשפים לבין קבלת האגודה לפאראפסיכולוגיה על ידי האגודה לקידום המדעים.


ההדים של מחקר הפאראפסיכולוגיה הגיעו גם לגופים ממסדיים שונים. בשנת 1963 ד״ר יוגין קונצ׳י, מנהל המחקר הביוטכנולוגי בסוכנות החלל של נאס״א, הרצה בכנס בינלאומי וחשף כי בסוכנויות החלל האמריקאית והרוסית נערכים מחקרים וניסויים של טלפתיה, אותה כינה מעברי מידע פסיכו-פיסיולוגיים. לימים אף נודע כי טייס החלל במעבורת אפולו 11 ניסה ליצור קשר טלפתי עם אנשים שנבחרו לכך על פני האדמה. תוצאות הניסוי נותחו על ידי ריין והוכרזו כמשמעותיות. גם ברוסיה נערכו מחקרים וניסויים בפאראפסיכולוגיה באופן מואץ, ונוצר מתח סביב התפתחות זו בין שתי הענקיות, ארה״ב ורוסיה.


סוכנות ה-CIA האמריקאית חשפה בשנים האחרונות מסמכים מרתקים המפרטים על ניסויים שנערכו בפאראפסיכולוגיה בארגון בשנות השבעים, והם מפורסמים לקהל הרחב. מטרת הפרוייקט, ששמו היה סטארגייט, היתה לבדוק את האפשרות שאנשים בעלי יכולות על-חושיות יסייעו באיסוף מידע מודיעיני. מן הסתם אחד מהמניעים היה גם רצון לא לפגר אחרי ההתקדמות הרוסית בתחום. נבחרו למחקר אנשים מסויימים שהפגינו יכולות על חושיות גבוהות. על הניסויים פיקחו פיזיקאים שהקימו מעבדות ניסוי, וההתמקדות היתה בראיה מרחוק. ביקשו מאנשים לתאר מקום מסוים לפי קואורדינטות בלבד. כמו בניסויים האקדמיים, גם הניסויים בארגון ה CIA העידו על קיומה של התופעה.


ניתן לראות בתמונה את הציור שצייר אחד מהנסיינים כשנתבקש לתאר מתקן מרוחק, שכל שידע עליו היה מיקומו הגאוגרפי. העגלה שצייר הנסיין, בחור מאד מוכשר בשם פט פרייס (Pat Price), היתה דומה מאד לעגלה שהיתה במקום והעידה על כשרונו כרואה מרחוק. מצד שני היו דברים שפט לא הצליח לראות ולקלוט. גם בניסויים אלה היה ברור שיש כאן הצלחה מעבר לסיכוי ההסתברותי, אבל ההצלחה לא היתה מלאה. גם כאן רב היה הנסתר על הנגלה. במשך כעשרים שנה השקיעה סוכנות הריגול כספים רבים במחקר ובגיוס אנשים מתאימים. בספרו Psychic Warrier מתאר דיוויד מורהאוס (David Morehouse) את חוויותיו כמרגל בפרוייקט סטראגייט, כולל תיאורי מבצעים שהשתתף בהם. הדעה הרווחת כיום היא שפרוייקט זה נסגר כי נמצא כחסר תועלת. מתנגדי הפאראפסיכולוגיה רואים בזו עדות על כך שאין אמת בתופעה. באופן אישי, קשה לי להאמין שגוף כזה ישקיע כספים ומאמצים רבים כל כך במשך עשרים שנה במשהו שהוא חסר תוחלת לחלוטין. יותר סביר שהעמימות וחוסר העקביות של התופעה יצרו ספקות לאורך הדרך, כמו גם חילופי אנשים, תפקידים, והלכי רוח. אגב, לא בטוח שקהיליית המודיעין זנחה לגמרי את הרעיון. לאחרונה התפרסם כי קהיליית המודיעין בארצות הברית משתמשת ב״עתידני על״. אוסף של אנשים שנמצאו בעלי סבירות גבוהה לחזות ארועים עתידיים.


מרכז המחקר של ריין (Rhine Research Center) ממשיך את דרכו גם היום, ומתנהלים בו מחקרים אקדמיים בתחומים שונים של פאראפסיכולוגיה. הרושם שלי מהמקום הוא שלא הרבה השתנה בשיטות ובתחומי המחקר, והוא, במובנים מסוימים, ״דורך במקום״ ולא פרץ דרך מאז הניסויים הגדולים שנערכו בשנות ה 30-70. רוב מחלקות הפאראפסיכולוגיה באוניברסיטאות ברחבי העולם נסגרו או הועברו למכונים ומרכזים מחוץ לקמפוסים. נשאלת אם כן השאלה, אם תוצאות המחקרים מעידות על קיום התופעה, מדוע הפאראפסיכולוגיה היום אינה חלק מתוכנית הלימודים של כל אוניברסיטה וחלק מגוף הידע של המדע? מה קרה שם שגרם למדע להתנער בחזרה?


ההסבר המקובל הוא בעיית ההדירות. קשה מאד לשחזר ניסויים ממעבדה למעבדה. אחד מעקרונות הבסיס של המדע הוא שניתן יהיה לחזור על אותו ניסוי ולקבל את אותן התוצאות. אני חושבת שההסבר הזה חוטא למדע בבחינת גול עצמי. ומה אם אחד מהמאפיינים העמוקים של תופעות על-חושיות הוא העובדה שהוא פועל באופן אחר עבור כל תודעה? הרי בבירור יש אנשים שיש להם יותר כשרון לתחום מאחרים. המדע לא הצליח לאפיין ולייחד את הכשרון לתחום, ולכן המדע גם לא יכול לשחזר תוצאות. זה לא בהכרח מצביע על אי נכונות התופעה. זה בעיקר, בעיני, מצביע על אזלת היד של המדע בכל הנוגע לחקר התודעה. אני מאמינה שמעבר לבעיית ההדירות, יש כאן אוסף של תופעות שקורא תיגר על תמונת העולם הפיזיקלית המדעית של ימינו. אמנם תורת הקוונטים גם היא מוזרה ואפילו תואמת חלק מהתופעות של הפאראפסיכולוגיה. אבל המחשבה על כך שבאמצעות התודעה אנחנו יכולים להשפיע על המציאות היא בלתי נתפסת, ואפילו מעוררת חרדה.


זוכרים את הפוסט הראשון בו הגדרתי מה הוא מדע ומה היא המאגיה? המדע מחפש פשר, והמאגיה מציעה אינסוף אפשרויות. נדמה כי הרפתקת הפאראפסיכולוגיה היא מלחמת ראש בראש ביניהן. אני עוצמת את העינים ומדמיינת שוב את קפלר, יושב לו בעליית הגג שלו, מנסה לפענח את תעלומת מסילת מאדים. פער של קשת של שמונה דקות בלבד היה בין התצפיות לבין המודל הקיים. כל חוקר אחר היה מזמן מוצא איזה מעגל משני שיכסה על הפער. אבל לא קפלר. הוא נאבק בנתונים במשך שש שנים תמימות עד שעלה על הפתרון. כדי להגיע לפתרון הוא היה צריך לברוא מדע חדש, והוא עשה את זה במהלך גאוני ויצירתי של ממש. זאב בכלר, פילוסוף מוערך של המדע, כתב על הפאראפסיכולוגיה שהיא ״ענף הידע בעל הפוטנציאל המהפכני הגדול ביותר״. אני מחכה לאדם כמו קפלר, שישכיל לראות את הפוטנציאל, ויבין שיש כאן חתיכת מהפיכה.


בפוסטים הבאים אני הולכת להכנס יותר לעומק של תורת הקוונטים, וגם להתחיל להציג אנשים שמבינים את הפוטנציאל הגדול ואת תמונת העולם המרתקת שהם מציעים.



ולסיום, חידה :)

באיזה סרט קאלט מתבצע ניסוי ריין בתחילת הסרט?

הפותרים נכונה יזכו בחולצה ותקליט שמסתובב לאחור.




מקורות וקריאה נוספת: - האומנם צירוף מקרים? הפאראפסיכולוגיה לאור הפיסיקה החדשה / ארתור קסטלר

- זמן ותודעה / אבשלום אליצור. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

- פאראפסיכולוגיה / ריצ׳ארד ס. ברוטון


- הפאראפסיכולוגיה – מדע או מהתלה? / זאב בכלר. מתוך כתב העת מחשבות 40-41 - מתוך מאגרי מידע של ה CIA: Parapsychology in Intelligence, A personal Review and Conclusions / Dr. Kenneth A. Kress

- אוסף מחקרי psi - MIND GAMES: CIA Document Reveals Astronauts Conducted Telepathy Experiments in Space - Psychic Spy / David Morehouse


- עתידני-העל: הצַפָּר, הסופר ועקרת הבית המצליחים לחזות אירועים טוב יותר מאנליסטים של שירותי הביון / דינה גורדון. מגזין אפוק, אפריל 2022




תודה על ההרשמה!